בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ע"א 18299-09-18 כהן נ' אמדאוס יבוא ושיווק בע"מ ואח'

לפני:
כבוד השופטת מיכל נד"ב – אב"ד
כבוד השופטת חנה קיציס
כבוד השופטת עירית כהן
 

המערער:

עופר כהן

נגד

 המשיבים:
 

1. אמדאוס יבוא ושיווק בע"מ

2.רונן גורה
 

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה כב' השופטת מ' כפיר.

רקע עובדתי

1.  המערער עוסק ביבוא משקפי שמש מסין ומשווק אותם בארץ לסניפי רשתות אופנה.

2.  משיבה 1 (להלן: "המשיבה") היא חברה המספקת סחורה לרשת האופנה h&o (להלן: "הרשת"). והמשיב 2 (להלן: "המשיב") הוא המנהל ובעל המניות של המשיבה.

3.  ביוני 2014 נוצר קשר עסקי בין הצדדים, לפיו המערער יספק משקפי שמש לרשת כפיילוט, ומשקפי השמש יוצבו ב-5 סניפים שהרשת תגדיר. כמו כן, הוסכם כי אם מכירת המוצר ברשת תימשך, ימשיך שיתוף הפעולה בין הצדדים (נספח ד' בתיק המוצגים של המערער).

4.  ביום 16.11.14 התקשרו המערער והמשיבה בהסכם שיווק – הפצה מסחרי (להלן: "ההסכם") (נספח ג' בתיק המוצגים של המערער). המשיב ערב להתחייבויות המשיבה.

5.  ביום 22.1.15 הודיעו המשיבים למערער על הפסקת ההתקשרות ביניהם.

6.  המערער הגיש תביעה בין היתר בטענה כי המשיבים הפרו את ההסכם. הוא עתר לפיצוי בגין ההוצאות שהוציא לרכישת מלאי משקפיים, אובדן רווחים, עלות מתקני התצוגה ויתרת חוב. סך הכל 664,656 ₪.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא

7.  התחייבות המערער בהתאם להסכם היא לספק את המשקפיים לסניפי הרשת, לספק את מתקני התצוגה ולקבוע את המחירים לצרכן. המשיבה התחייבה מצידה לתת לו בלעדיות, ולשלם עבור המשקפיים שנמכרים ברשת בפועל.

8.  אין בהסכם התחייבות לכמות מינימום של משקפיים שתרכוש הרשת, אין התחייבות לכך שהמשקפיים ישווקו ב-30 סניפים של הרשת.

9.  בהיעדר התחייבות לרכישה מינימלית ההסכם נעדר תוקף כלכלי ולא ניתן על בסיסו לטעון להסתמכות על האמור בו ולנזקים שנגרמו.

10.  ההסכם הוא הסכם לשיתוף פעולה ולא הסכם היוצר התחייבויות כלכליות בין הצדדים.

11.  הרשת היא צד ג' בהסכם ואין לה אחריות לפיו.

12.  המערער בחר לנסוע לסין ולרכוש סחורה לשנה מראש מתוך שיקולים מסחריים שלו. בהיעדר התחייבות לרכישה מינימאלית של משקפיים לא ניתן להסתמך על ההסכם לצורך הזמנת המשקפיים.

13.  ההסכם בוטל כדין.

14.  המשיב העיד כי בחודש ינואר נאלץ לבטל את ההסכם בעקבות דרישות הרשת לפנות את הסחורה מחנויות הרשת וכי לרשת זכות להודיע לכל ספק להוציא את הסחורה מהחנויות. בית המשפט דחה את טענת המערער כי היה על המשיב להציג את ההסכם עם הרשת להוכחת טענה זו וקבע כי די בעדות המשיב להוכחת עניין זה. בית המשפט קיבל את עדות המשיב כי אלמלא דרישת הרשת להפסקת ההתקשרות לא הייתה תביעה, שכן קיום ההסכם היה אינטרס כלכלי משותף לשני הצדדים.

15.  ההסכם היה תלוי ברצון הרשת. משדרשה הרשת את הוצאת הסחורה, לא ניתן לקיים את ההסכם ועל כן הוא בוטל כדין.

16.  לא הוכח מצג שווא רשלני כלפי המערער.

17.  בית המשפט דחה את חוות דעת המומחית שהגיש המערער להוכחות סבירות כמות המשקפיים שהוזמנה על ידו.

18.  המערער לא הוכיח שפעל להקטנת נזקיו.

19.  לא הוכחה יתרת חוב.

20.  מתקני התצוגה הוחזרו למערער כשהם תקינים, על כן בהתאם להסכם הוא לא זכאי לתשלום בגינם.

21.  התביעה נדחתה והמערער חויב בהוצאות בסכום של 70,000 ₪.

תמצית טענות המערער

22.  בין הצדדים נקשר הסכם מחייב לאחר שהצדדים החליטו שהפיילוט הצליח.

23.  הוכחה התחייבות של המשיבה לשווק משקפיים ב-30 סניפים של הרשת.

24.  לעניין כמות המשקפיים שיטת העבודה משך 7 חודשים מבססת נוהג ביחס לכמות המשקפיים שרכש המערער.

25.  ההסכם בוטל שלא כדין.

26.  בהסכם אין תנאי המתלה את קיומו בקיום ההתקשרות של המשיבים עם הרשת. המשיב לא הוכיח כי ביטל את ההסכם עקב דרישת הרשת.

27.  בית המשפט טעה בכך שדחה את חוות דעת המומחית אשר הוגשה לצורך הוכחת ההפסדים שנגרמו למערער עקב הפסקת העבודה עם הרשת.

28.  המערער פעל להקטנת הנזק.

29.  המשיבים תומכים בפסק הדין של בית משפט קמא.

דיון

30.  ההסכם כותרתו "הסכם שיווק – הפצה מסחרי". בסעיף 1.1 שבו בו נכתב: "רשת האופנה…..הינה צד ג' להסכם זה, ואין לה אחריות לפי הסכם זה. המפיץ (המשיבים – שלנו) הינו האחראי על ההתקשרות והיחסים מול הרשת וישפה את הספק לפי הצורך".

31.  סעיף 1.5 בהסכם קובע: "תוקף ההסכם: ממועד החתימה ועד סוף עונת 2016 (עונה מתחיל חודש מרץ לאותה שנה, ותמה בסוף חודש פברואר לשנה הבאה, דהיינו 28.2.17). ההסכם יתחדש מאליו אלא אם כן אחד הצדדים ישלח הודעות ביטול עד חודשים לפני סיומו".

32.  סעיף 2 קובע את התחייבויות המערער: לספק הסחורה לסניפי הרשת, לספק מתקני תצוגה על חשבונו בהשאלה, לקבוע מחירים לצרכן.

33.  סעיף 3 קובע את התחייבויות המשיבים: לרכוש סחורה רק מהמערער (בלעדיות), לעבוד בשיתוף פעולה לגבי המלאים בסניפי הרשת ולתאם הזמנות, לרכוש את המשקפיים כפי שיסופקו לסניפי הרשת.

34.  אין בהוראות ההסכם תניה כלשהי המתנה את תוקף ההסכם ב"רצונה" של הרשת. ההסכם קובע תקופת התקשרות בלתי מותנית, של יותר משנתיים (ממועד החתימה 16.11.14 ועד 28.2.17). על כן לכאורה לא עמדה למשיבים זכות ביטול עת ביטלו את ההסכם. גם תניית החידוש האוטומטי בהיעדר הודעה מראש, מלמדת כי הצדדים התכוונו להתקשר בהסכם ארוך טווח, ולמצער למשך התקופה המוסכמת.

35.  אכן, במכתב סיכום פגישה שהוציא המשיב בשם המשיבים בחודש יוני 2014 (כחמישה חודשים לפני שנכרת ההסכם בין הצדדים) (מוצג ד' במוצגי המערער) נכתב, "הובטח ע"י 'אמדאוס' כי באם מכירת המוצר ברשת תימשך ב2015 ו2016 ימשיך השת"פ בין החברות" אולם תניה כזו נעדרת בהסכם שנחתם בסופו של הפיילוט בין הצדדים בנובמבר 2014.

36.  עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכל התחייבויות הצדדים בהסכם מתייחסות לחנויות הרשת ולאספקה לחנויות אלה.

37.  לא מצאנו לקבוע מסמרות בשאלת אומד דעת הצדדים, בשאלה אם המשך הסכמת הרשת היה תנאי להמשך ההסכם שכן לטעמנו טענת המשיב כאלו הרשת ביטלה את התקשרותה עם המשיבים כלל לא הוכחה.

38.  נוסח הודעת הביטול מיום 22.1.15 תומך בכך שהמשיבים לא ביטלו את ההסכם עקב הפסקת ההתקשרות עם הרשת. בהודעת הביטול שכותרתה "הנדון: הפסקת התקשרות" נכתב כך: "בהתאם לסעיף 1.5 בהסכם…הנני מודיע לך על הפסקת ההתקשרות בין חברת 'פנורמה' לבין חברת 'אמדאוס'. בהתאם לסעיף הנ"ל ניתנים לך חודשיים עד להפסקת ההתקשרות בפועל…".

בהודעת הביטול אין זכר לביטול ההתקשרות של הרשת עם המשיבים, כנטען.

39.  סעיף 1.5 בהסכם מקנה למשיבים זכות ביטול חודשיים לפני סיום ההסכם על מנת להפסיק את התחדשותו באופן אוטומטי. אולם נראה כי המשיב סבר, בטעות, שהסעיף מקנה לו זכות ביטול בהודעה מראש של חודשיים, בכל עת, כפי שהוא כתב בהודעת הביטול – ולא היא!

40.  בית משפט קמא קבע כי "הנתבע הציג את דרישת הרשת לפנות את הסחורה מחנויות הרשת (נספח ג' לתצהיר הנתבע). די בכך בצירוף עדותו המהימנה בהקשר זה…וכן עדותו ביחס לזכויות הרשת לפיהן 'לרשת יש זכות להודיע לכל ספק בתחום להוציא את הסחורה שלו מאלף ואחד סיבות…' רצונו של הנתבע היה לפעול על פי ההסכם, הוכח….הוא אישר שללא דרישת הרשת, לא הייתה תביעה".

דעתנו שונה. עיינו בנספח ג' לתצהיר המשיב וכל שעולה ממנו הוא אוסף התכתבויות בנושא איסוף הסחורה. לא מצאנו בהתכתבויות אלה ראייה לכך שהרשת ביטלה את ההתקשרות עם המשיבים ודרשה להוציא את המשקפיים. המשיבים גם לא הציגו את ההסכם שלהם עם הרשת על מנת שניתן יהיה ללמוד ממנו את תנאי ההתקשרות ובעיקר את תנאי הפסקת ההתקשרות. המשיב העיד בעניין זה כי הוא ועורך דינו לא חשבו לצרף את ההסכם של הרשת וכי מבחינתו הסכם זה חסוי (עמ' 19,20 לפרוטוקול). איננו סבורות כי המשיבים רשאים לטעון לסודיות ההסכם עם הרשת ובכך לצאת ידי חובת ההוכחה בעניין תנאי ביטול ההתקשרות שבין הרשת למשיבים.

41.  מסקנתנו היא, אפוא, כי היה הסכם מחייב בין הצדדים לתקופה קצובה, עם אופציה להארכה, אשר בוטל על ידי המשיבים שלא כדין, ומשכך המשיבים הפרו את ההסכם עם המערער.

הנזק

42.  המערער הגיש חוות דעת של המומחית שוחט שמומחיותה "יעוץ וליווי עסקי". המשיבים לא הגישו חוות נגדית. בית המשפט לא קיבל את חוות דעת המומחית מטעמים שונים שפורטו על ידו.

43.  בית משפט קמא מפרט את החשבוניות שהוציא המערער למשיבה, אשר צורפו לתצהיר המשיב. מחשבוניות אלה עולה סך מכירות משקפיים בחודשים אוגוסט עד דצמבר – 2388 זוגות (סע' 77 בפסק הדין). מכמות זו ניכה בית המשפט החזרות של המשיבה בחודש ינואר – 683 זוגות. מכך הסיק בית המשפט כי בפועל נמכרו 1705 זוגות משקפיים ב-7 חודשים, 50 זוגות בסניף בחודש. מחוות הדעת עולה, כך קבע, כי ממוצע המכירות הוא 100 זוגות בחודש על כן גם מטעם זה אין לקבל את חוות הדעת.

גם בעניין זה דעתנו שונה. אנו סבורות כי החשבוניות שהציגה המשיבה שהתייחסו לכמות המשקפיים שנמכרו, הן בסיס ראוי לקביעת נזקי המערער. אומנם הפיילוט התחיל בחודש יוני 2014 אך על פי החשבוניות שהציג המשיב, אספקת הסחורה הראשונה הייתה ביום 4.8.14- (נספח ו/1 לתצהיר המשיב) .

44.  מכלל החשבוניות עולה שהן מתייחסות לאספקת סחורה בחודשים אוגוסט עד דצמבר דהיינו לחמישה חודשים לכאורה ולא לשבעה חודשים כפי שקבע בית משפט קמא . על כן אם זהו בסיס החישוב הרי שהכמות שקבעה המומחית היא סבירה (2388:5= 477.6 ו- 477.6:5 = 95.5). אנו סבורות כי לא היה מקום לניכוי של 683 זוגות כפי שעשה בית המשפט, בגין החזרות שנעשו בחודש ינואר לאחר ביטול ההסכם, שלא כדין, כאמור, שכן הכמות של 2388 משקפיים אכן נמכרה בחמשת החודשים.

45.  אשר על כן אנו מורות על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שיחזור וידון בסוגיית הנזק שנגרם למערער עקב הפרת ההסכם.

סוף דבר

46.  נוכח האמור עד כאן, הערעור מתקבל ופסק הדין של בית משפט קמא בטל, לרבות החיוב בהוצאות.

47.  התיק יוחזר לבית משפט קמא לדיון בשאלת הנזק.

48.  המשיבים יישאו בהוצאות המערער בסכום של 20,000 ₪.

49.  הסכומים ששילם המערער למשיבים בגין ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, יוחזרו לו.

50.  הערבון יוחזר למערער.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ט, 11 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
 
 
מיכל נד"ב, שופטת

אב"ד
 
חנה קיציס, שופטת
 
עירית כהן, שופטת