בåתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה      עב 001524/05
בבאר – שבע

בפני: השופט משה טוינה
תאריך: 27/04/2008

בעניין: טפלוב אירנה
ע"י ב"כ עוה"ד ביתן יורם  התובעת/הנתבעת שכנגד
נ  ג  ד
1 . גנס לאה
2 . גנס לאה- בית הספר להתעמלות

ע"י ב"כ עוה"ד  יצחק שושן  הנתבעים/התובעים שכנגד

פסק דין

מבוא:

1. עניינו של פסק דין זה, תביעה ותביעה שכנגד בעקבות העסקת התובעת בשירות הנתבעת וסיום העסקתה, כמפורט להלן.
2. כמפורט בכתב התביעה שהגישה התובעת בחודש מרץ 2005, טענה התובעת כי עבדה בשירותה של הנתבעת מספטמבר 2001 וברציפות עד לפיטוריה ללא מתן הודעה מוקדמת, ביום 9.1.05.
3. בשל הפיטורים בלא מתן הודעה מראש, התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת על יסוד תקופת העבודה המצוינת לעיל, בתשלום פיצויי פיטורים בסך של 15,983 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסכום של 4,795 ₪.
4. בנוסף לפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה וקצובת נסיעה – כמצוין בכתב התביעה.
5. לטענת הנתבעת, אין ממש בתביעה.
6. לעניין זה טוענת הנתבעת, כי יחסי עובד מעביד בין השניים התקיימו בתקופה שמספטמבר 2003 ועד לפיטורי התובעת בינואר 2005, בלבד. לפיכך טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את כל תביעות התובעת בעילות השונות – ככל שהן מתייחסות לתקופה שלפני ספטמבר 2003.
7. עוד טוענת הנתבעת, כי בין הצדדים נערך הסכם ולפיו השכר המשולם לתובעת, כולל בתוכו תשלום בגין חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים. מכאן, ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי אין התובעת רשאית היום לבוא ולדרוש תשלום דמי פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, ככל שהיא זכאית לפיצויי פיטורים.  אשר להחזר הוצאות נסיעה טוענת הנתבעת, כי התובעת איננה זכאית להחזר כאמור, משלא נזקקה לשירותי תחבורה ציבורית להגעה למקום העבודה וממנו בחזרה לביתה.
8. לבסוף טוענת הנתבעת, כי בנסיבות בהן פוטרה התובעת על רקע כשל מקצועי ופגיעה בעסקיה, שעה שביקשה להעביר תלמידים לגוף מתחרה – אין התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
9. יחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד. בתביעה שכנגד ביקשה הנתבעת/התובעת שכנגד, פיצוי בגין אובדן ההכנסות שנגרמו לה כתוצאה מעזיבת חניכות לטובת חוג מתחרה, עזיבה שלטענתה מאחוריה עומדת התובעת.  כן ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת, בהחזר השתתפות משרד החינוך בשכר התובעת – אשר הועבר על ידי משרד החינוך לתובעת ישירות – בסכום בסך של 3,250 ₪, ביחס לכל תקופת העבודה.
10. בקצירת האומר טוענת התובעת/הנתבעת שכנגד, כי בתביעה שכנגד אין ממש, משהיא זכאית להשתתפות משרד החינוך בשכרה ובשעה שאין בסיס לתביעה לפיצויים בגין אובדן הכנסה.
11. בשים לב לטענות הצדדים, מבקש אני לפתוח במחלוקת לגבי תקופת העבודה.

הטענה לגבי תקופת העבודה:

12. כאמור לעיל גורסת התובעת, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים החלו בחודש ספטמבר 2001 והסתיימו בפיטוריה בינואר 2005. כמצוין בפתח הדברים, גורסת הנתבעת כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד מספטמבר 2003 עד לפיטורי התובעת בינואר 2005.
13. מחלוקת זו לעניין תקופת העבודה מבקש אני לבחון על יסוד העובדות הבאות:

א. הנתבעת הינה בעלת הסמכה של מאמנת בתחום ההתעמלות האומנותית.

ב. התובעת הינה כוריאוגרפית במקצועה.

ג.  בשנים 1995 – 2003 ריכזה הנתבעת חוג להתעמלות אומנותית שהופעל במסגרת החברה העירונית לתרבות ספורט ומרכז קהילתי אשדוד בע"מ.

ד. את התמורה בעבור הפעלת החוג להתעמלות אומנותית במסגרת החברה למתנ"סים, קיבלה הנתבעת בתקופות מסוימות, בתלוש שכר ובתקופות אחרות נגד הוצאת חשבונית.

כך לדוגמא הודיע מנהל המתנ"ס בו הפעילה הנתבעת את החוג להתעמלות אומנותית לנתבעת, בחודש מרץ 2001, כי החל מיום 1.4.01 ישולם לנתבעת שכר באמצעות תלוש שכר וזאת על פי הוראה של היועמ"ש של החברה למתנ"סים.

ראה:

נספח 5 לתצהיר הנתבעת, מכתבו של מר צביקה לוטן, מנהל המתנ"ס לנתבעת מיום 5.3.01.

ה. התשלום עבור ההשתתפות בחוג להתעמלות אומנותית, בתקופה האמורה, עד ספטמבר 2003 – נעשה למתנ"ס, להבדיל מהנתבעת.

ראה:
 עדות התובעת, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 12.3.06, שורה 18.
בהוצאות הכרוכות בהפעלת החוג להתעמלות אומנותית בתקופה זו – נשא המתנ"ס. כך המתנ"ס הוא זה שדאג לרכישת הציוד הדרוש, דוגמת חישוקים, לתשלום הוצאות החשמל, המים ושכר העובדים.

ראה:
עדות הנתבעת, עמ' 63 לפרוטוקול מיום 4.5.06, שורות 19-20;
עדות הנתבעת, עמ' 64 לפרוטוקול מיום 4.5.06, שורות 5-9.

ו. כרכזת פעילות החוג להתעמלות אומנותית במתנ"ס, התקבלה התובעת לעבודה במתנ"ס בספטמבר 2001, בהמלצת הנתבעת.
ראה:

 עדותה של הנתבעת, עמ' 65 לפרוטוקול מיום 4.5.06, שורות 1-2.

ז בתקופה שמספטמבר 2001 ועד לספטמבר 2003, להוציא חודש בודד, קיבלה התובעת שכר תמורת עבודתה בחוג להתעמלות אומנותית, שאת פעילותו ריכזה הנתבעת, בתלוש שכר שהוצא על ידי החברה למתנ"סים. התלוש הוצא לתובעת על יסוד דוחות נוכחות שאישרה הנתבעת.

ראה:
עדות הנתבעת, עמ' 70 לפרוטוקול מיום 4.5.06, שורות 3-27 שם מתארת הנתבעת את הפרוצדורה אשר לפיו שולם שכרה של התובעת, בזמן העסקתה על ידי החברה למתנ"סים, על בסיס דוחות נוכחות שאישרה היא, כרכזת החוג להתעמלות אומנותית;

עדות התובעת, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.3.06, שם מאשרת התובעת קבלת תלושי שכר באמצעות המתנ"ס שעה שהיא נשאלה והשיבה: "המתנ"ס הוציא לי את התלושים…" שורה 7.

ח. בשל סכסוך בין הנתבעת לחב' למתנ"סים, הפסיקה הנתבעת את הפעילות תחת המטריה של החב' למתנ"סים ופנתה לדרך עצמאית.

ט. בספטמבר 2003 הקימה הנתבעת מרכז להתעמלות אומנותית אשר פעל בתחום בית הספר "רתמים" באשדוד.

י. התובעת מצידה עברה עם הנתבעת והשתלבה בפעילות המרכז להתעמלות אומנותית שהקימה האחרונה.

יא. את הפעילות בנתבעת עיגנו הצדדים – התובעת והנתבעת – בהסכם העסקה המצורף כנספח ב' לכתב התביעה.

 על פי ההסכם ישולם לתובעת שכר גלובלי בגובה של 50 ₪ לשעה, הכולל פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. תוקף ההסכם הוא מיום 1.9.03 ועד לסוף שנת הפעילות, דהיינו אוגוסט 2004.

יב.  בספטמבר 2004 הגיעו הצדדים להסכם הקובע לתובעת שכר בסך של 5,000 ₪ לחודש, הכולל תשלום בגין חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים. הסכם שעל אף והצדדים פעלו על פיו, בפועל לא נחתם על ידי התובעת.

יג.  החל מספטמבר 2003 ועד לסיום העסקתה של התובעת, קיבלה התובעת שכר מהנתבעת.

14. יוצא מכאן, כי בספטמבר 2003 עברה הנתבעת ממעמד של שכירה, בחברה למתנ"סים בתפקיד רכזת חוג להתעמלות אומנותית – למעמד של בעלת עסק המפעיל מרכז להתעמלות אומנותית. במסגרת העסק האמור, גבתה הנתבעת את התמורה מהורי המשתתפות ונשאה במחויבויות העסק – ובכלל זה בהעסקת עובדים והתובעת בכללם.
15. עוד עולה, כי במקביל למעבר הנתבעת לדרך עצמאית משלה, שלא תחת חסות החברה למתנ"סים, חל שינוי בזהות המעביד של התובעת. כך, אם עד ספטמבר 2003 קיבלה התובעת שכר מהחברה למתנ"סים, הרי שמספטמבר 2003 אין חולק כי התובעת היא עובדת הנתבעת.
16. בענייננו, שינוי המעבידים לווה במעבר של מקום העבודה. שכן עד ספטמבר 2003 התבצעה הפעילות בתחומי מתנ"ס י'-יג' ומספטמבר 2003 התקיימה הפעילות באולם בית הספר "רתמים" באשדוד.
17. בשולי פרק זה רק אוסיף, כי אין לראות בכפיפות של התובעת לנתבעת בתקופת העבודה בחברה למתנ"סים, כסממן להיות הנתבעת מעבידתה של התובעת. שהרי כפיפות זו היא פועל יוצא מהסמכויות שהיו לנתבעת בתוקף תפקידה כמרכזת החוג להתעמלות אומנותית במתנ"ס.
18. עוד אוסיף, כי אין לראות בהסכם שחתמו התובעת והנתבעת ב-2001, כדי ללמד על יחסי עובד מעביד אשר התקיימו בין הצדדים החל מאותו מועד.

            לעניין זה הסבירה הנתבעת בעדותה בבית הדין, כי:

            "… המתנ"ס קיבל אותה ( את התובעת, הוספה שלי-ט.מ.) לעבודה ואחר כך המתנ"ס אמר שאני צריכה לשלם עבור כל מורה נוסף שעובד איתי וככה היא קיבלה תלוש אחד ממני. אחרי שהיא קיבלה תלוש מנהל המתנ"ס מאוד כעס והוא אמר מה פתאום היא עובדת שלנו (של המתנ"ס) היא באחריותנו, היא עובדת עם תלמידים של המתנ"ס ואם יקרה איתה משהו אני לא יכולה להיות אחראית עליה, וככה נחתם חוזה עם אירה (התובעת, הוספה שלי-ט.מ.) למתנ"ס." עמ' 65 לפרוטוקול מיום 4.5.06, שורות 4-8.

עדות זו והעובדה כי למעט תשלום בודד בשנת 2001 קיבלה התובעת שכר מהמתנ"ס, עד לספטמבר 2003 – רק מחזקת את טענת הנתבעת לפיה בתקופה שעד 2003 הייתה התובעת עובדת המתנ"ס.

19. לסיום פרק זה, יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מספטמבר 2003 עד לינואר 2005 בלבד; ומקום שבד בבד עם חילופי המעבידים התחלף גם מקום העבודה – הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת בזכויות שקמו לתובעת אצל המעביד הקודם, החברה למתנ"סים בתקופה שמספטמבר 2001 ועד לספטמבר 2003.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת:

20. אין מחלוקת כי יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת נותקו ביוזמת הנתבעת בפיטורים, בינואר 2005.

משהועסקה התובעת בשירות הנתבע למעלה משנה ופוטרה – הרי שקמה לה הזכות לפיצויי פיטורים, מכוח חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

21. עם זאת טוענת הנתבעת, כי אין היא חייבת תשלום פיצויי פיטורים משני נימוקים מצטברים וחילופיים.

 האחד, הסכם העבודה בין התובעת לנתבעת הקובע כי השכר כולל תשלום פיצויי פיטורים, ומשכך אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עם פיטוריה.

השני, התובעת פוטרה על רקע מעורבות בשרשרת הפרות משמעת חמורות ונזק מכוון לעסק שניהלה הנתבעת, שעה שפעלה למעבר תלמידים לגוף מתחרה. בנסיבות אלה סבורה הנתבעת, כי התקיימו הנסיבות בהן יש לשלול מהתובעת את זכותה לפיצויי פיטורים, במלואם.

22. סעיף 28 לחוק פיצוי פיטורים קובע, כי הסכם עבודה הקובע כי הפיצויים כלולים בשכר, מחייב אישור של שר העבודה והרווחה. אישור כאמור כלל לא התבקש וממילא לא ניתן בענייננו.

ראה:

עדות הנתבעת, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 1.9.06, שורות 1-2.

23. בהעדר אישור של שר העבודה והרווחה להסכם עבודה הקובע כי הפיצויים כלולים בשכר, אין תוקף להוראה בהסכם העבודה הקובע כי פיצויי הפיטורים כלולים בשכר. בכך די כדי לדחות את הטענה לפיה הסכם העסקה חוסם את התובעת מלתבוע פיצויי פיטורים.
24. כאמור טוענת הנתבעת, לנסיבות בהן יש לשלול את זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים. לעניין זה טענה הנתבעת, כי:

 התובעת נתנה שיעורים פרטיים לתלמידות בחוג, על חשבון הזמן שבו הושכר האולם על חשבונה של הנתבעת וללא רשות.

 התובעת לא ייחדה את הזמן שבו הייתה בעבודה לעבודה. כך הגיעה התובעת עם ילדה הקטן לחוג, דיברה עם הורי תלמידות ובו בזמן השאירה תלמידות ללא השגחה והדרכה ושוחחה במכשיר הנייד.

כך גם התובעת נעדרה מהעבודה ונטשה את העבודה במהלך העבודה.

לבסוף, נטען כי התובעת שידלה הורי תלמידות להעביר את ילדיהם למרכז מתחרה. כתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית במספר הילדים המשתתפים בפעילות שהפעילה הנתבעת.

25. כידוע, הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, או חלקם, נשמרת לנסיבות החריגות והחמורות ביותר. כשל תפקודי לכשעצמו, איננו נימוק להפחתת ושלילת פיצויי פיטורים. כך בענייננו. גם אם יש ממש בטענות הנתבעת על כשל תפקודי, כמתואר בתצהיר הנתבעת, טענות שיש בהן כדי להצדיק את עצם הפיטורים – אין טענות אלה מצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים כולם או חלקם.
26. אשר על כן, אין בדעתי להידרש לכל אותן טענות המייחסות לתובעת כשל תפקודי – דהיינו, היעדרויות מהעבודה ועזיבת העבודה במהלך שעות העבודה, שיחות עם הורי תלמידים, במכשיר הטלפון הנייד, וכיוצ"ב טענות. שהרי אין בטענות אלה כדי להשליך על זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים.
27. הטענות לפיהן העבירה התובעת שיעורים פרטיים בשכר בזמן העבודה, לא הוכחו.

            עוד נמצא, כי מעבר התלמידים למרכז מתחרה נעשה רק לאחר עזיבת התובעת.

            אשר על כן, על בסיס טענות אלה שלא הוכחו – שיעורים פרטיים שהעבירה התובעת בזמן העבודה ובטענות על פגיעה בעסק שניהלה הנתבעת – לא ניתן לשלול את זכותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים.

28. משלא פוטרה התובעת בנסיבות בהן ניתן לשלול זכותה לפיצויי פיטורים, זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת.

ראה:

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001, סעיף 10(2) לחוק.

29. על פי הסכם העסקה שבתוקף מספטמבר 2004 קבע לתובעת שכר בסך של 5,000 ₪ לחודש.

ראה:

הסכם העסקה, נספח ג' לכתב התביעה.

30. בהתאם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 6,666 ₪ לפי החישוב הבא:

תקופת העבודה מספטמבר 2003 ועד ינואר 2005 – 16 חודשים.

שכר קובע של – 5,000 ₪ לחודש.

סה"כ פיצויי פיטורים – 16 חודשים X 5,000 ₪ שכר חודשי / 12

31. בנוסף זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי, בסך של 5,000 ₪. משהעמידה התובעת את דמי ההודעה המוקדמת על סך של 4,795 ₪, הריני פוסק לה את סכום תביעתה.
32. בהתחשב במחלוקת לעניין זכותה של התובעת לפיצוי פיטורים, הריני מעמיד את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים על הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמיום 1.2.05 ועד התשלום המלא בפועל. לדמי ההודעה המוקדמת שנפסקו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.05.

התביעה לתשלום פדיון חופשה:

33. לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת לא יצאה לחופשה בתשלום בתקופת עבודתה בנתבעת.

            לעניין זה די לציין, כי בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת אין כל התייחסות לחופשה בשכר אליה יצאה התובעת במהלך תקופת עבודתה בנתבעת.

34. לדעת הנתבעת אין התובעת זכאית לפדיון חופשה, מהטענות הבאות:

א.   בין הצדדים סוכם כי שכרה של התובעת כולל תשלום עבור חופשה.

ב.    חישוב דמי פדיון החופשה, כאמור בכתב התביעה – מוטעה.

35. סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, אוסר על המעסיק לקבוע שכר הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, כאמור בחוק חופשה שנתית תשי"א-1951.

כן נקבע בסעיף האמור, כי במקרים בהם נקבע השכר הכולל תשלום עבור חופשה, יראו בשכר כשכר רגיל בלבד.

36. אשר על כן, יש לראות בשכר שסוכם עם התובעת כשכר רגיל ובנוסף זכאית התובעת לחופשה שנתית בשכר ולחילופין לתשלום דמי פדיון חופשה מכוח הוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951.
37. בתקופת עבודה המתחילה בספטמבר 2003 והמסתיימת בחודש ינואר 2005, צברה התובעת את הזכות לחופשה בתשלום ל-16 ימי עבודה. על בסיס שכר של 5,000 ₪ לחודש שכרה היומי של התובעת עמד על סך של 200 ₪ (המחושבים על בסיס של 25 ימי עבודה בחודש, שעה שהתובעת עבדה 6 ימים בשבוע).

            יוצא מכאן, כי התובעת זכאית לפדיון חופשה בסכום של 3,200 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.05.

התביעה לתשלום דמי הבראה:

38. אין חולק כי הסכמי השכר עם התובעת בשנים 2003 ו-2004 קובעים כי השכר כולל תשלום דמי הבראה. אין חולק כי לתובעת שולם שכר שעתי, שהוא הרבה מעבר לשכר המינימום – שעה שהשכר ששולם לתובעת ב-2003 עמד על סך של 50 ₪ לשעה.
39. בנסיבות הללו ובהעדר הוראת חוק האוסרת על תשלום דמי הבראה במסגרת השכר, התביעה לתשלום דמי הבראה נדחית.

התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה:

40. הזכות להחזר הוצאות נסיעה נקבעה בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, אשר עניינו תשלום החזר הוצאות נסיעה לעובד, מביתו למקום העבודה ובחזרה. זכות זו עומדת לכל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.
41. לטענת הנתבעת אין התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה, בגין התקופה בה עבדה בשירותה, שעה שהתובעת מתגוררת במרחק הליכה קצרה ממקום העבודה, מרחק של כ – 300 מ'.
42. טענות אלה של הנתבעת למגורים בקרבת מקום העבודה, קיבלו אישור בעדותה של התובעת אשר מספרת כי חברתה לעבודה, נטלי ביידיק, שהיא גם שכנה, מתגוררת במרחק של לא יותר מ-5 דקות הליכה ממקום העבודה. כך נשאלה התובעת והשיבה:

"ש.       כשהיא (נטלי, הוספה שלי-ט.מ.), גרה ברח' הנביאים (בשכנות לתובעת, הוספה שלי-ט.מ.), מה המרחק למקום העבודה?
ת.         5 דקות ברגל." עדות התובעת, עמ' 17 לפרוטוקול מיום 12.3.06, שורות 11-12.

43. עדות זו של התובעת, בצירוף העובדה שאין בידי התובעת להראות אישורים על שימוש בתחבורה ציבורית ממקום העבודה מוביל למסקנה כי התובעת לא נזקקה לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה, בתקופה בה הועסקה בשירותה של הנתבעת.
44. אשר על כן, התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה, נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי שכר:

45. התביעה לתשלום הפרשי שכר מתייחסת כאמור בכתב התביעה לתקופה שמספטמבר 2004 ועד דצמבר 2004.

לעניין זה טענה התובעת, כי בתקופה שמספטמבר 2004 ועד דצמבר 2004 היא הייתה זכאית לשכר לפי בסיס של 50 ₪ לשעה.

בפועל נטען בכתב התביעה, שולם שכר שהוא נמוך מהשכר המוסכם בסך של 50 ₪ לשעה, בחודשים: ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2004.

מכאן התביעה לתשלום הפרשי שכר בסך של 6,116 ₪.

46. בתביעה זו אין ממש. משמקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה הגיעו הצדדים להסכם המתייחס לתקופה שמספטמבר 2004 והקובע שכר חודשי בסך של 5,000 ₪ לחודש.
47. אמנם נכון, כי על ההסכם מספטמבר 2004 לא חתמה התובעת. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי בפועל הצדדים פעלו על פי ההסכם מספטמבר 2004, שעה שמאותו שלב והלאה שולם לתובעת שכר חודשי בסך של 5,000 ₪.
48. עוד יש לציין, כי משנשאלה התובעת להסביר את התביעה להפרשי שכר, במסגרת חקירתה הנגדית, היא נשארה ללא תשובה. לעניין זה נשאלה התובעת והשיבה:

            "ש. בתביעה שלך את תובעת הפרשי שכר?
            ת.   למה אתה מתכוון?

            ש.   כך כתוב בתצהיר שלך. את לא תובעת הפרשי שכר?
            ת.   איזה הפרשי שכר?

            ש.   גם אני לא מבין, איזה הפרשי שכר את תובעת?           
             ת.   אני רוצה שתסביר את השאלה.

            ש.   אז את לא יודעת על איזה הפרשי שכר מדובר?
             ת.  אני לא יודעת." עמ' 5 לפרוטוקול מיום 12.3.06, שורה 12 עד עמ' 6 שורה 4.

49. יודגש כי הדיון התנהל באמצעות מתורגמן ומשהתובעת עצמה איננה יכולה להסביר את תביעתה להפרשי שכר, מלמד הדבר כי בתביעה זו אין ממש.

התביעה לתשלום עבור ימי עבודה בימי מנוחה שבועית:

50. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת, כי נאלצה לעבוד בימי מנוחה שבועית, שעה שליוותה את הנתבעת ותלמידיה בתחרויות שהתקיימו ברחבי הארץ, בתחום ההתעמלות האומנותית. תחרויות שהתקיימו בשבתות.

            ראה:
סעיפים 124 עד 132 לכתב התביעה.

51. עיון בכתב התביעה ובתצהיר מלמד, כי התביעה לתשלום בגין העסקה בימי מנוחה שבועית מתייחסת לתקופות בהן לא הועסקה התובעת בשירות הנתבעת. קרי לתקופה שעד ספטמבר 2003, למעט יום אחד בחודש ינואר 2004.
52. ככל שמדובר בתביעה שעניינה תשלום עבור העסקה בימי מנוחה שבועית, בתקופה שבה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, דין התביעה להידחות.
53. כן גם אין לקבל את התביעה לתשלום שכר עבודה ביום התחרות שחל ביום 31.1.04, שעה שדוח הנוכחות שנערך על ידי התובעת עצמה, המתייחס לחודש ינואר 2004 – איננו מתייחס ליום ה-31.1.04 כיום עבודה.
54. לאור האמור, התביעה לתשלום גמול בגין העסקה בימי מנוחה שבועית – נדחית.

התביעה לתשלום עבור ימי חג:

55. בכתב התביעה ביקשה התובעת תשלום עבור ימי חג המתייחס לתקופה שמספטמבר 2001 ועד לסיום העבודה, בינואר 2005, בסכום כולל של 5,400 ₪.
56. יאמר מיד, כי את התביעה לתשלום ימי חג יש להגביל לתקופה שמספטמבר 2003, שעה שנקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בתקופה שלפני ספטמבר 2003. כך גם אין התובעת זכאית לתשלום עבור ימי חג, לתקופה שמספטמבר 2004, שאז נקבע שכרה על בסיס חודשי גלובלי.
57. יוצא מכאן, כי התובעת זכאית לתשלום עבור ימי חג לשנה המתחילה בספטמבר 2003 ועד אוגוסט 2004 כולל, שאז הועסקה התובעת בידי הנתבעת, על בסיס שעתי.
58. במהלך שנה זו זכאית התובעת לתשלום עבור 9 ימי חג, כפי שמודה ב"כ הנתבעת בסיכומיו, סעיף יג.7.
59. בהתחשב בשכר של 50 ₪ לשעה ושבוע עבודה של 21 שעות בשבוע – שכר של יום עבודה עומד על 175 ₪ ליום, נכון לשנת הפעילות 2003-2004.
60. לאור האמור, זכאית התובעת לתשלום עבור ימי חג בסך של 1,575 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.04.

טענת הקיזוז והתביעה שכנגד:

61. טענת הקיזוז והתביעה שכנגד, מורכבת משני רכיבים. הרכיב האחד מתייחס לתשלום שכר ביתר; הרכיב השני מתייחס לנזקים שגרמה התובעת כתוצאה ממעבר של מספר רב של תלמידות לגוף מתחרה.
    אתחיל בראשון ראשון.
62. לטענת הנתבעת/ התובעת שכנגד, השתתף משרד החינוך בהוצאות העסקת התובעת, במסגרת המאמץ לעידוד העסקתם של עולים חדשים.

במסגרת זו טענה הנתבעת, כי סוכם עם התובעת על הסכם שכר שעתי. כן סוכם כי משרד החינוך ישתתף בעלויות שכרה של התובעת והשתתפות משרד החינוך בשכר – יקוזז מהתשלום שחייבת היא לתובעת על פי הסכם העסקה בין השתיים.

63. לטענת הנתבעת ההבנה הייתה כי משרד החינוך משתתף בעלויות שכרה בסך של 750 ₪ לחודש. בהתאם הפחיתה משהשכר שאמורה התובעת לקבל על בסיס מספר השעות בפועל ושכר שעתי של 50 ₪ לשעה, את הסכום בסך של 750 ₪.

בפועל טוענת הנתבעת, כי בפועל שילם משרד החינוך לתובעת שכר בסדר גודל של כ-1,000 ₪.

ראה:

סעיף 54 לתצהיר הנתבעת.

מכאן, שהתובעת קיבלה בפועל שכר – מהנתבעת ישירות וממשרד החינוך – שהוא  מעל לשכר לו היא זכאית, בהתחשב בשעות העבודה בפועל ובשכר השעתי המוסכם בסך של 50 ₪. את השכר העודף מבקשת הנתבעת לקזז; ו/או לתבוע במסגרת התביעה שכנגד.

64. על פי האישור שצרפה הנתבעת מקצה משרד החינוך שעות הוראה למורים עולים חדשים, במטרה לעודד מנהלים להעסיק עולים חדשים. בהתאם, התשלום על ידי משרד החינוך נעשה ישירות למורה.
    ראה:
    נספח 22 לתצהיר הנתבעת.
65. מכאן שבהתאם לנוהל, עובד הוראה הנהנה מהשתתפות משרד החינוך בשכרו, מקבל שכר ממשרד החינוך ישירות – תמורת שעות הוראה אשר אינן משולמות על ידי המעביד.
66. לפיכך ככל שקיבלה התובעת שכר ממשרד החינוך תמורת שעות הוראה ששולמו על ידי הנתבעת – התביעה להחזר השכר היא תביעה שקמה למשרד החינוך, להבדיל מלנתבעת.
67. אשר על כן, יש לדחות את טענת הקיזוז והתביעה שכנגד, ככל שזו מתייחסת לטענת הנתבעת לשכר ביתר ששולם לתובעת, באמצעות משרד החינוך. שכר ששולם על ידי משרד החינוך בהנחה כי המעביד, הנתבעת בענייננו, לא שילמה תמורת אותן שעות הוראה שנתנה התובעת.
68. מהעדויות שנשמעו, כמו גם מתצהירה של הנתבעת עולה, כי בעקבות פיטוריה של התובעת ועזיבתה את המרכז להתעמלות אומנותית שהפעילה הנתבעת, בחרו מספר תלמידות להפסיק להתעמל אצל הנתבעת ולעבור לגוף מתחרה, לבני עייש.
69. במסגרת התביעה שכנגד ביקשה הנתבעת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מעזיבתן של אותן תלמידות.
70. גם אם היו אותן תלמידות בוחרות להפסיק להתעמל אצל הנתבעת ולעבור יחד עם התובעת לגוף מתחרה – לא הייתה הנתבעת זכאית לפיצוי מהתובעת, שהרי לתובעת הזכות לחופש העיסוק ובמסגרתו הזכות להתחרות בנתבעת וזכותן של התלמידות לבחור את המאמנת הראויה בעיניהן.
71. מכאן שאין הנתבעת זכאית לפיצוי בשל עזיבת אותן תלמידות את המרכז להתעמלות אומנותית אותו הפעילה, בעקבות פיטורי התובעת.

סוף דבר:

72. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. התביעה שכנגד וטענת הקיזוז נדחות. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

            א.   פיצויי פיטורים – 6,666 ₪;

            ב.    דמי הודעה מוקדמת – 4,795 ₪;

            ג.    דמי פדיון חופשה – 3,200 ₪;

            ד.    תשלום עבור ימי חג – 1,575 ₪.

ה.         כאמור בגוף פסק הדין, לפיצויי הפיטורים יתווספו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.05.

לדמי ההודעה המוקדמת ודמי פדיון חופשה שנפסקו לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.05.

לתשלום עבור ימי חג יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.04.

73. משהתקבלה התביעה בחלקה ונדחתה התביעה שכנגד, תשלם הנתבעת הוצאות התובעת בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.
74. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

            פסק הדין ניתן בדן יחיד, בהתאם להחלטת כב' השופט יוספי, כשופט מוקד, בהחלטה מיום 11.10.0

5129371

54678313ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

5129371

54678313

משה טוינה 54678313-1524/05

משה טוינה – שופט

001524/05עב 734 נורית רזניק

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה